כל מה שרצית לדעת על לימודי רפואה
מקצוע הרפואה נחשב, בצדק, לאחד המקצועות החשובים והיוקרתיים ביותר מאז ומעולם
כאשר אנחנו חושבים על מקצועות יוקרתיים, שקשה להתקבל אליהם ובמידה רבה קשה גם להתנהל בהם באופן יום יומי, אחד המקצועות הראשונים ואולי העיקרי שקופץ לראשנו הוא מקצוע הרפואה. ואכן, מאז ומעולם רופאים נחשבו לדובדבן שבקצפת המקצועות החופשיים – אנשי מקצוע שכל תפקידם ותכליתם הם להציל חיי אדם, לשפר חיי אדם, לרפא מחלות ופציעות, ובאופן כללי לדאוג לגוף ולנפש של לקוחותיהם ומטופליהם מכל בחינה. כיום, עולם הרפואה המודרני הוא עולם נרחב מאי פעם בעבר, כאשר לכל רופא ורופא יש לא רק התמחות אלא גם תת התמחות, ורופא טוב ויסודי יודע כי ההכשרה וההשכלה שלו לא מפסיקות לעולם. עם זאת, כולנו צריכים להתחיל איפשהו, ורבים מחשיבים את השלב הקשה ביותר בלימודי הרפואה ובהכשרה כרופא – כעצם הקבלה ללימודי רפואה. על תהליך זה, ועל הלימודים עצמם, נסביר בהרחבה במאמר זה.
כל מה שאתם צריכים לדעת על לימודי הרפואה, משלב הקבלה, דרך הלימודים ועד ההתמחות
- איך מתקבלים? במדינת ישראל קיימות ארבע פקולטות מרכזיות בהן ישנם לימודי רפואה – באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב, בטכניון ובאוניברסיטת בן גוריון. בנוסף, אוניברסיטת בר אילן מפעילה תוכנית ארבע שנתית לבוגרי תואר ראשון, שממוקמת בבית החולים זיו בצפת. תהליך הקבלה למסגרות לימודי הרפואה השונות משתנה בין אוניברסיטה לאוניברסיטה, אך ככלל ניתן לסכם כי ציוני הפסיכומטרי המינימליים נעים בין 730 ל-750, וכי ממוצע הבגרויות האוניברסיטאי צריך לעמוד על 105-110 לכל הפחות. לאחר המעבר של רף הכניסה, ישנם מבחנים הנקראים מבחני מו"ר או מרק"ם – בהתאם לפקולטה, כאשר אוניברסיטת ב"ג מפעילה מיונים משלה. מבחנים אלה הם מבחני אופי שחלקם הראשון הוא כתוב (ביום מרוכז לכל המועמדים), וחלקם השני הוא יום ראיונות המורכב מתחנות של סימולציות (משחק תרחיש), דילמות וראיונות אישיים. בהתאם לרפי הכניסה של כל פקולטה, מתקבלת כמות קבועה של סטודנטים לשנת הלימודים החדשה בפקולטה לרפואה.
- מה כוללים הלימודים? כפי שרבים מכם ודאי יודעים, לימודי רפואה הם לא לימודים קצרים. למעשה, מדובר במסגרת של שבע שנים סך הכל – כאשר שלוש השנים הראשונות הן השנים הפרה-קליניות, בהן לומדים את המקצועות המדעיים ואת הרקע התיאורטי הנחוץ עבור לימודי הרפואה הקליניים עצמם. לאחר מכן, השנים הרביעית עד השישית הן השנים הקליניות, בהן הסטודנטים מבלים מחצית מזמנם בלימודים באוניברסיטה, ואילו החצי השני קורה במחלקות בבתי החולים השונים. השנה השביעית היא שנת הסטאז', בה מפוזרים הסטודנטים בין בתי החולים ובין המחלקות השונות ברחבי הארץ, לשנת התמחות לפני מבחן ההסמכה וקבלת רישוי העבודה ממשרד הבריאות. חשוב מאוד לציין כי הסטאז' וההתמחות הם לא זהים – ורק לאחר שהלימודים נגמרים, והרופא מגיע לעבודה של ממש בבתי החולים, הוא מתחיל לעבוד כמתמחה בתחום כזה או אחר, למשך מספר שנים שיכול לנוע בין שנתיים לשבע שנים שלמות – וזה עוד לפני תתי התמחויות ספציפיים יותר.
אין ספק שהדרך היא לא קלה, אבל התגמול שבסופה שווה כל השקעה ערכית וכלכלית
עבור מי שלא שמע מעולם על לימודי רפואה, וקורא בשורות אלה על מסגרת הלימודים המפרכת לראשונה, מדובר בוודאי במידע מבהיל למדי. עם זאת, חשוב מאוד לציין כי מקצוע הרפואה הוא לא רק מקצוע קשה שתהליך הלימודים שלו ארוך ומפרך – מדובר במקצוע המתגמל והחשוב ביותר בעולם המערבי שבו אנחנו חיים. מעבר לתגמול הכלכלי שהוא מכובד באופן ממוצע עבור כל רופא המסיים את לימודיו – התגמול הגדול ביותר הוא ערכי, ביכולת של הרופא להציל חיים במובן המילולי ביותר של הביטוי.
